1ולישנא בתרא חד אמר לא שנו דמחזיר לו אבדתו אלא בשנכסי בעל אבדה אסורין על המחזיר דלפרוטה דרב יוסף אע"פ שהלכה כן לא חיישינן משום דלא שכיחא אבל אם נכסי מחזיר אסורין לבעל אבדה לא מהדר משום דמהני ליה בחזרתו ואע"ג דרישא ר"ל שוקל ופורע וסיפא ר"ל תורם ומעשר פירושן שהמדיר עושה אותם למודר מתניתין לצדדין תנינן לה ורישא וסיפא במדיר ומציעתא במודר וחד אמר אף בנכסי מחזיר אסורין לבעל אבדה מהדר דדידיה קא מהדר ליה והקשה ממה שאמרו במקום שנוטלין עליה שכר שתפול הנאה להקדש בשלמא למאן דאמר אף בשנכסי מחזיר אסורין לבעל אבדה מהדר היינו דתפול הנאה להקדש ר"ל אם אין זה רוצה לקבלה והא דתפול הנאה להקדש קיימא אהא אלא למאן דאמר בשנכסי בעל אבדה אסורין למחזיר הוא דמהדר ובהא לחודא מיירי מתניתין אמאי תפול הנאה להקדש והרי בעל אבדה מיהא יכול לעכבה ונשארה בקשיא:2ומתוך כך דקדקו רבים שהלשון הראשון עיקר ומשנתנו בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבדה אבל בשנכסי בעל אבדה אסורין על המחזיר אסור להחזיר דלחומרא נקיטו ועוד משום פרוטה דרב יוסף ומכל מקום לישנא בתרא עיקר ודאשתאר בקשיא קשיא והלכה כדברי האחר שאף בנכסי מחזיר אסורין לבעל אבדה מחזיר ובמשנתנו שכלה בשהמדיר עושה כן למודר היא שנויה וכל שכן כשנכסי בעל אבדה אסורין למחזיר מחזיר ואין חוששין לפרוטה דרב יוסף משום דלא שכיחא ואם כן אף בשניהם מודרים זה לזה מחזירין זה לזה ובמקום שנוטלין שכר השכר להקדש:
